נולד ב-כ”ט אייר תרצ”ז / 10.5.1937 ברמת דוד
נפטר ב-כ’ בשבט תשס”ד / 12.2.2004, בלונדון,
כאשר היה בשנת שבתון מהאוניברסיטה ונקבר ברמת-דוד.
הורים: שרה וזאב רבן
ב- 3.7.1962 נישא לדינה הורוביץ, בת קיבוץ בית אלפא,
ויחד חיו ברמת דוד עד פטירתו.
צאצאים: ארבעה ילדים: רועי, סמדר, חגי ועידו,
ולהם שמונה נכדים.
תולדות חיים
אבנר נולד ב- כ”ט אייר תרצ”ז / 10.5.1937 ברמת-דוד להוריו שרה וזאב רבן.
אבנר גדל במשפחה של בנים, והוא היה אח בכור לשלושה אחים צעירים: איתמר , חנן ויובל.
בית המשפחה היה בית קיבוצי אופייני לאותן השנים: חינוך משותף, לינה משותפת, הורים מוותיקי הקיבוץ, שהיו פעילים בכל תחומי החברה והמשק החקלאי, ומילאו תפקידים ציבוריים.
היתה בחיי ההורים זיקה עמוקה ואמונה ברעיון הקבוץ ובערכי השיתוף כדרך חיים. אבנר חווה את דרך החיים של הוריו וספג ערכים רבים, שבהם האמין ואותם הגשים במהלך חייו, כנער וכבוגר.
כילד וכנער, במסגרת החינוכית של בית הספר המקומי, אבנר התבלט בכישרונות רבים.
הלימודים הפורמאליים באו לו בקלות, והוא גילה כישרונות נוספים והתמסר לתחביבים: ציור, כתיבה, וספורט.
אבנר השתתף בקבוצות הספורט של הקיבוץ והיה פעיל וחבר טוב בחיי החברה של בני הנעורים במקום.
בהיותו מוכשר במיוחד בציור, הוא החל ללמוד ציור בסמינר אורנים, כאשר היה בכתה י”ב.
למד אצל טובי המורים – הציירים באותה התקופה והיה לו “תיק עבודות” יפה ומכובד.
לצערי, מתיק זה לא נשמר דבר, משום שלא היו בנמצא תנאי איחסון מתאימים, והכל התפורר. תמונה אחת נותרה, כי היתה תלויה בחדרו, והיא שמורה היטב, תלויה בביתי עד היום.
כנער אבנר היה עובד מסור ורציני, ועבד בעיקר ברפת. למעשה, הוא היה רפתן עוד לפני שהיה חבר הקבוץ. הוא גדל להיות רפתן, והיה גאה מאד בכך. זה היה חלק מהזהות הקיבוצית שלו.
בשנת י”ב אבנר למד, כפי שהיה מקובל באותן השנים, ב”כיתה המקובצת” בבית-ברל.
באותה השנה הכיר הכרות קרובה מאד חלק מחבריו, אשר בהמשך שרתו יחד בשייטת 13, ואחר כך נשארו בחברות קרובה מאד עד למותו, ועד לימים אלה.
הפתיחות והיכולת לקשור חברות אישית מיוחדת, צויין על ידי חבריו כ”יכולת אנושית נדירה”, כך ציינו בדברים שהביעו בעל פה ובכתב לאחר מותו.
יכולת זו, באה לידי ביטוי גם בהמשך דרכו, כאשר כמרצה ומוביל פרוייקטים ארכאולוגיים מורכבים, הוא עבד עם דורות של סטודנטים ומתנדבים אשר חזרו מדי שנה לקיסריה, כי אהבו לעבוד אתו, ולאחר מותו סיפרו וכתבו איזה מורה לחיים הוא היה להם.
לאחר השרות הצבאי, אבנר חזר לקבוץ ולעבודה ברפת.
באותן השנים התחיל ברמת דוד תהליך של העברת ניהול ענפי החקלאות והמשק לדור הבנים, ואבנר היה לעובד מרכזי ברפת.
זאת כאשר לצד העבודה הוא עוסק בלימודים – השלמת בגרויות, וכן בפעילות באגודה לארכאולוגיה תת-ימית, אשר נוסדה באותה התקופה, והוא היה ממקימיה.
אבנר התלבט לא מעט באשר להמשך דרכו. לא חשב על עזיבת הקבוץ, אבל היה לו ברור, שדרכו היא ללימודים באקדמיה, בהתאמה לצרכי הקבוץ, לצד התאמה לרצונותיו.
לאחר שיקולים רבים הוחלט, שילמד באוניברסיטה העברית גאוגרפיה וארכאולוגיה כמקצועות ראשיים – גאוגרפיה לצורך הוראה בבית הספר המשותף ביפעת, וארכאולוגיה לצורך העמקת הכיוון המחקרי של פעילות האגודה לארכאולוגיה תת-ימית.
בתוך שנות הלימודים אבנר החל במסלולי ההוראה. בבית הספר האזורי העמיד מחזורים של תלמידים אשר זכו להעשרה בתחומים שאבנר אהב: ארכאולוגיה ומוסיקה קלאסית (הוא היה מורה לגאוגרפיה). ובמקביל, ותוך שהוא עדיין סטודנט, אבנר יזם, יחד עם חברו אלישע לינדר ממעגן מיכאל, את הקמת החוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, שבו הוא היה אחד המרצים הראשונים, ובו יזם ופעל עד לפטירתו, כאשר היה בשנת שבתון.
עם שעבד ופעל רבות מחוץ לקבוץ, אבנר היה חבר הקבוץ בכל מאודו. תמיד מעורב במה שקורה, ער לתהליכים החברתיים, איכפתי, מיודד אישית עם חברים רבים, צעירים וותיקים, ממלא תפקידים כמרכז וועדות, מזכיר הקבוץ, סדרן עבודה, כותב ומאייר את עלוני הקבוץ, כותב שירים לרגל מאורעות בקבוץ – בשמחות וגם באירועים עצובים. ותמיד רפתן גאה.
חייו של אבנר נעו במסלולים אחדים, אשר נפגשו ביניהם וחברו ונפרדו, בהתאם לנסיבות, אך תמיד הפרו אלה את אלה.
אבנר היה פתוח, מתענין, מתמסר לנושא שעסק בו ולמה שלקח על עצמו כמחוייבות. היה רגיש לסביבה וחד חושים.
והכי הוא אהב אנשים, התעניין התעניינות אמת, והיה יכול לקשור שיחה עם כל אדם. התענין בגובה העיניים ודיבר בגובה העיניים.
למדתי ממנו המון, וגם הוא למד ממני. לא היינו זוג מושלם, ולא היה “אבא מצטיין”, אבל הבית היה תמיד מלא עשייה ותכניות ועניין, וכל אחד מאתנו קיבל טיפה מהעושר שלו, וטיפה זה המון, במקרה הזה.
אבנר נפטר ב- י”ט בשבט תשס”ד / 11.2.2004 בגיל 67.
השאיר אחריו את אשתו דינה, שלושה בנים ובת, ושמונה נכדים ונכדות.
יהי זכרו ברוך!
(נכתב ע”י דינה רבן)
