אמציה אמודאי (שוימר)

נולד ב- ה’ חשון תש”ג/ 16.11.1942 ברמת דוד

נפטר ב- י”ט אייר תשע”א/23.6.2011 בגיל 69 וחצי

ונקבר ברמת-דוד

ההורים: חנה ויהודה

אחיות: רינקה ושרהלה

נשא את הני בשנת 1963

צאצאים: סיגל, עמית, איילת, אורי

2 נכדות ו 3 נכדים

 

תולדות חיים

אמציה נולד ב- ה’ חשון תש”ג/ 16.11.1942 בעיינות (רמת דוד). בן שני להוריו חנה ויהודה אמודאי (לבית שוימר).

“כנער – עבדת בפלחה. אהבת את הנהיגה בטרקטור, את עבודת החריש והפיכת האדמה.

את סוף לימודי התיכון העברת יחד עם עוד מספר מבני כיתתך ברמת-יוחנן.

אם הוספת הרבה ידע לא בטוח, אבל חזרת משם דלוק על ריקודי-עם וכדורסל ואפילו המשכת אחר-כך להופיע עם להקת הריקודים של בני הקבוצים.

לפני לכתך לצבא יצאת לשנת שרות בקבוץ עין-גדי ומשם- התגייסת להנדסה קרבית.

במלחמת ששת הימים היית אחראי לפיצוץ גשר דמיה על הירדן ( על כך סופר בספרו של אליעזר גולן “אנשי הפלדה”).

במשך השנים קודמת תוך שרות המילואים עד לדרגת סגן אלוף.

בשנת 1963, בהיותך עדין בשירות צבאי נשאת את הני ז”ל לאישה והקימותם את ביתכם ברמת-דוד.

במשך השנים נולדו לכם שלוש בנות ובן.

תחילה נולדה סיגל אחריה עמית, איילת ובת הזקונים- אורי.

כיום- שלושת ילדיכם הגדולים נשואים ובורכתם בשתי נכדות ושלושה נכדים.

עם שחרורך מהצבא נכנסת לריכוז הרפת. בשנים שרכזת את הענף הוקמה רפת היונקים, מרכז המזון, הוגדלו החצרות והוכנסו חידושים.

כל זאת שילבת עם הרבה ימי מילואים בתפקידי פיקוד בהנדסה קרבית.

בשנת 1969 קבלת ממחלקת הספורט במועצה את תפקיד מאמן הכדורסל של סגל הנוער עד גיל 16 בעמק המערבי.

אהבת כדורסל והתמדת לשחק בקבוצות שהוקמו בבית לאורך כל השנים.

בשנים 1978-1980 נבחרת לתפקיד מרכז המשק בתקופה של בנייה מתמשכת וחדשה בכל התחומים של המשק, החברה והחינוך.

לא סיימת את שנות ריכוז המשק והחלו שנים של חיפוש דרך חדשה.

יצאתם לשנת חופש, ניסית מזלך בעבודה בניגריה וחזרתם לקבוץ בשנת 1982.

יצאת לשנתיים לימודים באפעל בתחום מדעי הרוח והחברה שהיו מאוד מהנות ומשמעותיות בשבילך.

עם סיום הלימודים ניסית להשתלב בפרויקטים שונים שלא עלו יפה והגעת למסקנה שאתה רוצה לעזוב.

עזבת עם משפחתך את הקיבוץ בשנת 1987 למרכז ספיר בערבה, כי מצאת שם עבודה בריכוז בית האריזה לתמרים.

לאחר שש שנים במרכז ספיר, נסגר בית האריזה, והמשפחה עברה למרכז – לכפר סבא.

הני השתלבה במערכת החינוך ואתה חיפשת את מה שיתאים לך.

באפריל 2008 חלתה הני אשתך. אתה אמציה התגייסת כולך לסעוד אותה במשך ימי המחלה, כאשר אתה נעזר בכולנו: ילדיך, אחיותיך וגיסתך רותי. אבל כלום לא עזר והני נפטרה בינואר 2009.

נשארת לבד והתחלת לשקם וללכד את המשפחה סביבך: ביקור אצל הנכדים, ארגון מפגשי ימי שישי משותפים, בישול ,קניות וניקוי הבית והכל – בהצלחה.

גם לעצמך דאגת והחלטת לא להסגר, לצאת, לבלות, למצוא קשר חדש….ואכן יצרת קשר עם נאוה ויחד התחלתם לבנות חיים משותפים.

הגורל אכזר הוא וביום הולדתך האחרון של 68 התגלה הגידול אצלך.

היית אופטימי, בטוח שתנצח והחיים ימשכו, אבל זה לא מה שקרה במציאות.

הצענו לך ולילדים את עזרתנו והקלת הלחץ מהם בהסכמתך לעבור להתגורר בבית “עיינות” שלנו.

זו הייתה החלטה קשה לחזור במצב שלך למקום בו נולדת, גדלת, ותרמת כחבר. עשית את השיקולים שלך והסכמת.

אני מרגישה שסגרתי באמצעותך מעגל חיים שלם.

שמרתי עליך בהיותך ילד ושמרתי עליך בימיך האחרונים. בטחת בי, היית מספר לי מה קורה אצלך, הפכת אותי לראש המשפחה לאחר פטירת הורינו”.

אמציה נפטר ב-י”ט אייר תשע”א/23.6.2011 בגיל 69 וחצי

הותיר אחריו את שלושת בנותיו ובנו שתי נכדות ושלושה נכדים.

שלום לך אחי וינעמו לך רגבי העמק שלנו.

יהי זכרו ברוך!

אחותך הגדולה רינקה.