נולד בי”ד שבט תרע”ב / 2.2.1912 בגומל, רוסיה הלבנה
נפטר בכ”ב טבת תשל”ה / 8.1.1975 בגיל 63
ונקבר ברמת דוד
ההורים: שמואל וסוניה
עלה לארץ ב-1932
הגיע לקיבוץ ב-1933
נישא לאסתר ב-1952
צאצאים: הבת רותי
ב-1964 (לאחר פטירת אסתר ב-1960) נישא לשרה צבילוק
תולדות חיים
לובה נולד בי”ד שבט תרע”ב / 2.2.1912 בגומל, ברוסיה הלבנה, להוריו שמואל וסוניה.
לובה היה הבכור ולו אח הצעיר ממנו בשנתיים (מֹשה).
המשפחה היתה אמידה, התפרנסה מתעשיית עץ- כריתת עצי יער, ניסורים ושליחת לוחות העץ המנוסרים למרחקים.
המצב הכלכלי הורע לאחר פטירת האב בהיותו בן 36 בלבד.
לובה היה בן 5 ואחיו הצעיר היה בן 3.
האם עבדה כעובדת סוציאלית במוסדות החינוך ובבתי המטופלים שהיו קשי יום.
ב-1921 החליטה האם לעבור לפולין לבני משפחתה. הם השתקעו בלודג’.
בעידוד האם למד לובה בגימנסיה העברית 9 שנים ועבר בהצלחה את בחינות הבגרות (כך עשה גם אחיו משה) האם החלה לתת שיעורי עזר בעברית ובתנ”ך לתלמידי הגימנסיה ומאוחר יותר עברה לסוכנות ביטוח.
לובה עזר לאמו בכל סידורי הבית וגם נתן שיעורי עזר לסייע בפרנסה.
הגימנסיה העברית עודדה פעילות ציונית וכבר בגיל 13 הצטרף לובה לתנועת גורדוניה, בגיל 15 החל להדריך קבוצה שנועדה לעליה לארץ, ולאחר מכן ריכז את הקן התנועתי.
הוא הצטרף לקבוצת גורדוניה הראשונה מפולין שעלתה לארץ ב-1932 לרחובות, ודאג בהמשך לעלית אמו ואחיו לארץ.
ב-1933 הגיע לרמת-דוד. בשנים הראשונות עבד כפלח, לאחר מכן היה גזבר ומרכז משק, היה חבר בוועדת חברה ובוועדות כלכליות ופעיל ומעורב בשיחות הקבוצה.
יזם את פיתוח המשק וקידומו והיה מסור לקבוצה ולתנועה.
ב-1951 נשלח לובה לשליחות תנועתית בפריס, שם פגש את אסתר אוסטרוביצקה שגם היא היתה שליחה.
הם נישאו וחזרו כזוג נשוי לרמת דוד.
ב-1953 נולדה ביתם רותי בקיבוץ.
לובה המשיך בפעילותו בענייני האזור כחבר מועצה וכראש המועצה האזורית קישון, ופעילותו היתה מגוונת.
הוא דאג להוספת יחידות משק והגדלת מכסות קרקע לישובים הוותיקים, ובתחום הניקוז- היה יו”ר רשות הניקוז ודאג להסדרת הנחלים בעמק המערבי. כן דאג למפעלים התעשייתיים והחקלאיים באזור ולסלילת כבישי גישה במשקי האזור.
בזכות כשרונו בגיוס כספים סייע להקמת המוזיאון לכלים חקלאיים ביפעת, והיה הרוח החיה בהקמת המטע הניסיוני לנשירים בנוה-יער.
ב-1960 נפטרה רעייתו אסתר, ולאחר מספר שנים נישא לשרה צבילוק, שהגיעה ב-1964 לקבוץ מתל-אביב.
לובה- דוגמה של אדם פעיל כל ימיו, כמעט עד רגעו האחרון, פעילות מתוך אחריות והרגשת שייכות לקבוצה, לתנועה למשפחה ולארץ.
לובה נפטר בכ”ב טבת תשל”ה / 8.1.1975 בגיל 63.
ויִזָכר כמבורך ביכולת עשיה משקית-תנועתית הדבק מאוד לבית הקיבוצי.
השאיר אחריו את הבת רותי ואת רעייתו שרה.
יהי זכרו ברוך!
