גדעון הרמלין

נולד ב- י”ד תמוז תרצ”ו / 4.7.1936 בכפר החורש

נפטר ב- י”ט חשון תשע”ג / 2.11.2012 בגיל 76+

ונקבר ברמת-דוד

ההורים: זהבה וחיים הרמלין

אח לאסף

הגיע לרמת-דוד עם הוריו מגניגר בשנת 1950

נשא את דינה לאשה בשנת 1961

צאצאים: הלה, שחר, יעל, יערה, 12 נכדים ונכדות

תולדות חיים

גדעון נולד בכפר-החורש ב-י”ד תמוז תרצ”ו / 4.7.1936 בכפר החורש להוריו חיים וזהבה הרמלין.

כפר-החורש היה אז ישוב יהודי בודד בין ישובים ערבים, ועובדה זו יצרה קבוצה סגורה של ילדים בני אותו גיל, שהיו מעורבים בנעשה בחברת המבוגרים ומודעים לבעיות הביטחון של הקיבוץ ולקושי לצאת לעבד את שטחי החקלאות.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ולפני קום המדינה היה גדעון מעורב בחלק מהפעולות שנעשו בכפר החורש.

כך למשל בגיל 12 למד להשתמש בפנס מורס כדי שיוכל להעביר הודעות מגג חדר-האוכל לקיבוץ שריד.

לאחר ההכרזה על הקמת המדינה ופלישת צבאות ערב, הוחלט לפנות את הילדים והנשים מהקיבוץ, למעט בני קבוצת הגיל של גדעון שנשארו לעזור ללוחמים.

רק ערב ההתקפה על נצרת הוחלט לפנות גם את הילדים הבוגרים לרמת-דוד ומשם לחיפה.

לאחר תקופת גלות קצרה חזרו כולם לכפר החורש, אבל בעקבות עזיבה גדולה של חברים ותיקים, ודרישה של חברי גרעין ההשלמה ההונגרי, שהגיע לקיבוץ, שהוותיקים יעזבו, עזבה משפחת הרמלין את כפר-החורש.

גדעון עבר עם הוריו ועם אחיו הצעיר אסף לחצי שנה לתל אביב, משם לחצי שנה בגניגר, ובשנת 1950 הצטרפה המשפחה לרמת-דוד.

במהלך לימודיו בבית הספר עבד ברפת, בענף הזבל ובגידולי השדה. בנוסף שיחק כדורסל והדריך מטעם הגדנ”ע.

באוגוסט 1954 התגייס לצבא ושירת ביחידת חרמ”ש. במילואים שירת במחלקת סיור של גדוד השריון 377.

אחרי שחרורו מצה”ל, בהיותו בן 20, הקים את ענף השלחין של הקיבוץ.

בשנים 1958-1959 יצא גדעון לעבודה כאחד משני המרכזים של חטיבת הנוער של “האיחוד”.

בשנים אלו הכיר את דינה, ובשנת 1961 הם נישאו ברמת-דוד.

המשפחה עברה לקיבוצה של דינה, מעלה-החמישה, שם נולדה הילה, אבל גדעון המשיך לראות עצמו כחבר רמת-דוד.

לבקשתו, נשלח גדעון ללמוד בקורס הראשון הבין-קיבוצי לכלכלה וחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות, ובתום הלימודים, המשפחה חזרה לרמת-דוד.

ברמת דוד נולדו לגדעון ודינה עוד שלושה ילדים: שחר, יעל ויערה. בגיל 28, עם החזרה לרמת-דוד, התחיל גדעון בתפקידו החדש כגזבר הקיבוץ.

בהיותו גזבר הנהיג את תורנות העבודה בשבתות הידועה כ”שיבוצים”, שנמשכה עד המעבר לקיבוץ המתחדש.

במקביל לגזברות ריכז לתקופה מסוימת את ענף המטע, ובתחילת שנת 1968, גם זאת בתקופתו כגזבר, הוחלט להפוך את המסגרייה הביתית למסגריית חוץ ובהמשך למפעל המתכת.

בשנת 1971 יצא בשנית לעבודה מחוץ לקיבוץ, הפעם לועדת המשק של התנועה כמלווה כלכלי של אזור העמקים ורמת הגולן, אבל לאחר לבטים הסכים לבקשת חברי הקיבוץ לקצר את שליחותו, ובאוקטובר 1973 התחיל את תפקידו כמרכז המשק.

במקביל פרצה מלחמת יום הכיפורים. גדעון גויס ונפצע קשה במהלך הקרבות ברמת הגולן. לאחר שהחלים, חזר לתפקיד מרכז המשק.

את חמש שנות עבודתו כמרכז המשק תיאר כאחת התקופות היפות בחייו מבחינת ההצלחות והשגת מטרותיו.

משנת 1979 לתקופה של 12 שנה, ניהל את מפעל המתכת של הקיבוץ. בתקופתו כמנהל עסק המפעל בייצור ובשיווק ציוד לשינוע כותנה ולחקלאות, שינוע להובלות וכן פיתוח מכונת השקיה. בתקופה זו גם נבנה בניין המפעל החדש.

לאחר פרישתו מניהול המפעל לקח על עצמו את הטיפול בהסדר הקיבוצים ובהכנסת תימחור למערכת הניהולית של הקיבוץ.

באותו זמן התמנה ליושב ראש “פלגי מים” – חברת המים האזורית של עמק יזרעאל, שהתחילה לפתח את השימוש במי- קולחין מטוהרים בשטחי העמק.

החל משנת 1993 ובמשך 11 שנה שימש כמנכ”ל מפעלי עמק יזרעאל.

לאחר סיום תפקידו במפעלים האזוריים מילא תפקידים רבים בקיבוץ ובהם טיפול בשיוך הדירות והפרצלציה, טיפול בביטוחים של הקיבוץ ובפנסיות, נציג ציבור בהנהלת הקיבוץ, ועוד.

בנוסף, נשא בתפקידים רבים מחוץ לקיבוץ, כגון נציג ציבור בבית הדין הארצי למים וחברות בדירקטוריונים שונים.

לאורך השנים תרם גדעון גם לחייה התרבותיים של הקהילה. החל מארגון קבלות השבת בחדר האוכל בשנות השבעים, וכלה בארגון טקס יום הכיפורים הקיבוצי – תחילה יחד עם דינה, והמשיך לבד לאחר פטירתה.

מאגר הידע הבלתי נדלה שלו , צניעותו, נעם הליכותיו, יושר ליבו, האהבה למשפחתו, מסירותו לכל מטלה שלקח על עצמו, כל מה שהיה כאן בשבילנו- כך נרצה לזכור אותו: גדעון- איש רמת-דוד.

גדעון נפטר בפתאומיות ב- י”ט חשון תשע”ג / 2.11.2012 בגיל מעל 76.

השאיר את ארבעת ילדיו ו-12 נכדים ונכדות.

נוח בשלום גדעון ושמור עלינו ממקומך החדש שנדע להיות חכמים, לא לעשות שטויות, ולכלכל את מעשינו בתבונה גם בשנים הבאות.

יהי זכרו ברוך!