יוסף פרסמן

נולד בא’ אדר תרס”ז / 15.2.1907 בסקורינו, בסרביה רומניה

נפטר בי”א טבת תשכ”ג / 7.1.1963 בגיל 56

ונקבר ברמת דוד

ההורים: צבי ומלכה פרסמן

עלה לארץ ב-1925

נישא לרחל סצ’יגילוב ב-1927

הגיע לקיבוץ ב-1928

צאצאים: שני בנים צביקה ועמוס ושני נכדים.

תולדות חיים

יוסף פרסמן נולד בא’ אדר תרס”ז / 15.2.1907 בסקורינו, בבסרביה , רומניה.

אביו היה איש משכיל, יודע ספר והבית היה מסורתי.

בסקורינו קמו בתי ספר עבריים והיתה אוירה ציונית ואהבה לארץ.

קמו סניפים של תנועת “החלוץ”, ויוסף, הנער, הצטרף לתנועת “החלוץ” במגמה לעלות לארץ.

ב-1925 עלה לארץ עם קבוצת כ”ג מבסרביה, למגדל צדק.

ב-1927 נישא לרחל, וב-1928 הגיע לשרונה (רמת-דוד).

יוסף עבד כפלח, כרועה צאן, ועסק ברב שנותיו בפעילות ביטחונית.

במאורעות תרפ”ט התבלט בפעילותו בענייני ביטחון ובמאורעות תרצ”ו –תרצ”ט (1939-1936) התגייס לנוטרות.

היה סמל נוטרים, סרג’נט, ומונה למפקדו של ה”טנדר” שפעל בעמק יזרעאל.

הוא לחם בפלוגות וינגייט.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס יוסף פרסמן ביחד עם פלוגת הנוטרים של העמק לחיל הרגלים הארץ- ישראלי של הצבא הבריטי, עלה לדרגת סמל, והשתתף במאבק על הזכויות של החיילים להניף דגל עברי.

ב-1944 עם הקמת הבריגדה עברה פלוגתו לחטיבה היהודית, ויוסף היה לרב סמל.

במלחמת השחרור מונה לארגן את הגנת האזור של קבוץ רמת-דוד ובסוף המלחמה הוטל עליו לארגן את המשטרה הצבאית בצפון.

לאחר מכן מונה לקצין המשטרה הצבאית בדרגת אלוף משנה.

את שנותיו היפות בשרותו הצבאי ראה בשנות פיקודו על חיל המיעוטים.

הוא היה ל”מוכתר בלתי מוכתר” של משפחות הדרוזים, הצ’רקסים והערבים ששלחו את בניהם לשרות בצה”ל.

הוא היה דוגמה של פשטות וצניעות לפיקודיו, היה להם כ”אבא” ודאג לכל דבר קטן או גדול, וסייע להם ולמשפחותיהם לפתרון בעיותיהם גם כשאלה לא היו קשורות בשרות הצבאי.

ב-1960 הועמד בדרגת אלוף משנה בראש מחלקת הממשל הצבאי.

בין תפקידיו הביטחוניים חזר תמיד לעבוד בחקלאות בקיבוץ, והיה שותף לשיחות הקבוצה.

הוא הספיק להעלות את אמו, מלכה, שחייתה בקיבוץ עד לפטירתה בכ”ט אייר תש”י / 15.5.1950

על יוסף פרסמן נאמר שהיו לו שתי אהבות – האדמה והביטחון.

עם חזרתו משליחותו הביטחונית לקיבוץ, עסק במפעל חייו האחרון- נטיעת הפרדס, אך לא זכה לסיים מפעל זה בשל מחלתו.

יוסף פרסמן נפטר בי”א טבת תשכ”ג / 7.1.1963 בגיל 56.

השאיר אחריו את רעייתו רחל (רוחל’ה), את הבנים צביקה ועמוס ושני נכדים.

יהי זכרו ברוך!