יעקב אופק (קאופמן)

נולד בה’ שבט תר”ע / 15.1.1910 בסלונים, רוסיה הלבנה

נפטר בי”ג אדר א’ תשמ”ט / 18.2.1989, בגיל 79

ונקבר ברמת דוד

ההורים: ליפא ורבקה

עלה לארץ ב-1930

הגיע לקיבוץ ב-1933

נישא ליהודית בשנת 1937

צאצאים: עדנה ז”ל, יצחקי, רבקה (יולי), יורם ז”ל ונכדים

 

תולדות חיים

יעקב נולד בה’ שבט תר”ע / 15.1.1910 בעיר סלונים, שברוסיה הלבנה להוריו ליפא ורבקה קאופמן.

הבית היה בית ציוני. אביו היה ציוני למרות היותו תלמיד ישיבה והשתייך לבני ציון. אמו השתייכה לבנות ציון והיתה בעלת השכלה כללית גבוהה, סיימה לימודים באוניברסיטת קייב.

בגיל 15, יעקב הצטרף לתנועת גורדוניה ונסע להכשרה בשושציקי.

אהבתו הגדולה של יעקב היתה קריאת ספרים, אותה קיבל מהוריו. בבית של הוריו היו קרוב לאלפי ספרים בנושאים שונים, ספרי דת, תלמוד, משנה, גמרא וספרי היסטוריה.

בגיל 12 הוא התחיל ללכת בקביעות לאחת הספריות שבעיר הולדתו .

יעקב סיים לימודים בבית ספר תיכון רגיל, ובגיל 17 התחיל לחשוב על עלייה לארץ ורצה ללמוד מסגרות (האמין שרק בתור מסגר הוא יוכל לעזור בבניית המולדת בארץ).

מאוחר יותר למד את המקצוע של אביו סחר בעצים וניהול מנסרה. בתקופה ההיא המקצוע הזה היה שייך לאליטה של היהודים- יהודים עשירים ותלמידי חכמים.

ב-1928, בגיל 18, יעקב החל להתכונן לעלייה לארץ. לשם כך אסף ספרים בכוונה להקים בארץ ספרייה ציונית.

ב-1930 עלה לארץ והגיע להכשרת גורדוניה ברחובות. באחד מימי שישי ביקר במחנה ההכשרה המשורר שאול טשרניחובסקי.

זו היתה השנה שבה יצאו לאור כל כתביו ,ויעקב התעקש לקנות את כולם. המראה של ארון הספרים במחנה שכללו גם את כתביו, ריגשו מאוד את המשורר.

בשנת 1933 עבר יעקב יחד עם קבוצת גורדוניה מרחובות לשרונה, שהיא קבוצת עיינות – רמת-דוד.

למרות המצב הכלכלי הקשה ששרר במחנה ברחובות וגם מאוחר יותר בשרונה, יעקב תמיד הקפיד לקנות ספרים חדשים שיצאו לאור.

יעקב הכיר בקיבוץ את יהודית (לבית קלוסקי) והם התחתנו ב-1937. לפני החתונה נסע לפגוש את בני המשפחה של יהודית ברוסיה, וקיבל את האישור שלהם.

בשנת 1939 קרה אסון ליעקב ויהודית וילדתם הבכורה עדנה שהיתה רק בת שנה ועשרה חודשים נפטרה.

לאחר האסון נולדו למשפחה עוד שלושה ילדים, יצחקי , רבקה (יולי) ויורם.

כשהגיע לקבוצה, עבד יעקב כטרקטוריסט, אחר כך כנהג וכמסגר, ובעבודות חקלאיות שונות.

בכל אותו זמן חלם על היום שבו יוכל להיות ספרן. חלום זה התגשם בשנת 1950, באותה שנה הציעו לו להיות אחראי על הספרייה והוא נענה כמובן בחיוב.

הספרייה בקיבוץ עברה במהלך השנים כמה מקומות.

בשנים הראשונות בתפקידו יעקב טיפל בספרים כמעט כמו שמטפלים בילדים חולים- ייבש אותם, טיפל בהם עם חומרים שונים כדי שלא יינזקו מעש, ודאג שהם יהיו כל הזמן בתנאי יובש מוחלט.

כמו כן דאג לקנות ספרים חדשים, ולשם כך היה נוסע עם מזוודת אלומיניום גדולה שבה היה מעמיס את כל הספרים שרכש.

במהלך עבודתו כספרן היה מארגן תערוכות ספרים, ודאג לפרסם על לוח המודעות שבחדר האוכל אודות הספרים החדשים שרכש.

יעקב היה הספרן היחידי בזמנו. דאג לסדר של הספרייה, היה אחראי לכתיבת הקטלוגים של הספרים לפי שמות הסופרים ולפי שמות הספרים.

העבודה בספרייה היתה עבודה אחרי שעות העבודה. אשתו יהודית עזרה לו בעבודתו בספרייה.

ההתפתחות הגדולה של הספרייה בקיבוץ היתה בימיו של יעקב כספרן בשנת 1980, והיא המעבר שלה לבניין שהיה הבית הראשון בקיבוץ, בניין שתי הקומות שממול לחדר האוכל.

יעקב עבר שני קורסים בספרנות, ובזכותם רכש את הידע המקצועי שהיה נחוץ לו . היה פעיל בארגון הספרנים וחבר בועדות.

הוא היה פעיל גם בתחום הספורט בקיבוץ, שימש כרכז סניף הפועל הראשון של קבוצת עיינות וקבוצת השרון.

בשנת 1938 היה שותף לארגון של תחרות לסניפים מהאזור בענפי האתלטיקה לבחורים ובחורות.יעקב השתתף באותה התחרות בתחום האגרוף.

היו לו תחביבים נוספים מלבד אהבתו לספרים- ידיעת הארץ, איסוף מטבעות ומחקר עתיקות.

היה ארכיאולוג חובב שחפר במצדה. אהב מאוד היסטוריה עתיקה והיסטוריה יהודית.

בשנת 1966 יעקב הגה את הרעיון של הקמת מוזיאון העמק שנמצא כיום בקיבוץ יפעת.

הרעיון שלו היה להקים מוזיאון במקום ניטרלי בעמק ולרכז בו את כל מה שמאפיין את ההיסטוריה החקלאית והציונית של העמק. המיקום המקורי היה עין בדה.

יעקב התחיל ביחד עם עוד שני שותפים את עבודת המחקר ואיסוף הציוד, אבל כשהם ניגשו עם הרעיון ועם הצעות מפורטות לאופן הקמת המוזיאון לחברי המועצה הם נתקלו בקשיים.

בסופו של דבר חברי המועצה החליטו להעביר את רעיון הקמת המוזיאון ואת ההצעות המפורטות לאופן הקמתו לידי קיבוץ יפעת.

יעקב נהג לפרסם בדפים של הקיבוץ בכל הנוגע לענייני הספרייה ובנוסף לכך בכל הנוגע לציפורים ולארכיאולוגיה.

יעקב נפטר בי”ג אדר א’ תשמ”ט / 18.2.1989, בגיל 79.

השאיר אחריו את אשתו יהודית, ואת ילדיו- יצחקי, רבקה (יולי), יורם ז”ל ונכדים.

בשנת ה-80 לרמת-דוד הקים דוד שפילמן- רכז הנוי, גינה לפעוטות בקרבת אזור החינוך והעביר אליה את הממצאים הארכיאולוגיים שהביא יעקב והניחם ליד הספרייה . הוצבה גם אבן עם כתובת לזכרו.

יהי זכרו ברוך!