נולד ב– ח’ בשבט תרצ”ט / 28.01.1939 בבודפשט בהונגריה
נפטר ב- י”ב טבת תשע”ח / 3.12.2017 בגיל 79
ונקבר ברמת-דוד
ההורים: יעקב ורבקה ואחים: שלמה, יצחק , פנחס
עלה לארץ בשנת 1947 ולקבוצה הגיע כילד בפברואר 1948
נשא את אביגיל לאשה בשנת 1976
צאצאים: ארבע בנות: אפרת, אורה, מיטב ושירה, 9 נכדות ונכדים
תולדות חיים:
משה נולד ב- ח’ בשבט תרצ”ט / 28.1.1939 בבודפשט שבהונגריה להוריו יעקב ורבקה. בן רביעי מתוך ארבעה אחים שלמה, יצחק, פנחס ומשה.
אביו עבד בבנק כרואה חשבון ואמו היתה עקרת בית. האם נפטרה בהיותו בן שנה וסבתו גידלה אותו.
את שנות המלחמה בהונגריה עבר בדירת מסתור ובגטו של בודפשט. לאחר המלחמה הגיע עם אחיו לבית יתומים בבודפשט ושם נוצר קשר בין ילדי המשפחה לשליחים מהארץ שעזרו להם להגשים את רצונם להגיע לארץ.
למדינת ישראל הגיע ללא אחיו בדצמבר 1947 באניה טרנסילבניה. לאחר שהייה במספר מקומות בארץ הגיע למוסד “אונים” בכפר סבא, שם התאחד עם אחיו פנחס ובפברואר 1948 הגיעו שניהם לרמת-דוד וצורפו לבני הקיבוץ לפי גילם.
יותר מאוחר הצטרף אליהם אחיהם הבוגר – יצחק.
בדצמבר השנה (שנת 2017) מלאו 70 שנה לעלייתו לארץ. משה אומץ ע”י משפחת בר-חיים סוניה ואברשא וילדיהם אביטל ויעקבי.
סיפרה סוניה :
“משהלה הגיע אלינו ב-1948. בקבוצה היו בעיקר בנים. בערב נכנס אבנר רבן אלינו לחדר יחד עם משהלה וכך הוא נשאר אצלנו.
למשהלה היה אח מבוגר – יצחק והיה לו חבר יותר מבוגר שקראו לו יצחק יגר. היות והוא היה חבר, גם הוא היה מגיע לביתנו.
הילדים היו מגיעים הביתה בחמש וחצי- שש, בשבע- שמונה הם הלכו לישון בבית- הילדים. הם הלכו לבד , כי היו גדולים .
גם משהלה הלך לבד לישון. רק כשהיה חולה או רב עם הילדים והיו בעיות חברתיות היה אברשא הולך איתו”.
כמו כל בני הקיבוץ בתקופה ההיא כבר בכתה ד’ היה משה, במשך כל ימי השבוע לאחר הלימודים, עובד בענף גן הירק, בלול ובמטע.
בשנת 1954 התחיל לעבוד בקביעות בגן עצי הפרי- המטעים- עד גיוסו לצבא וחזר אליו עם שחרורו מצה”ל. את שירותו הצבאי החל כמדריך נוער בגדנ”ע ועבר להיות מדריך לנשק קל וקליעה.
השתתף במלחמת ששת הימים ויום כיפור.
את משפחתו הקים ברמת-דוד בל”ג בעומר 1976 עם אביגיל , שהייתה בוגרת האולפן לעברית אצלנו ונולדו להם ארבע בנות: אפרת, אורה, מיטב ושירה.
כמשפחה עם שתי בנות יצאו לשנת שרות לכפר חרוב, (בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת) וחזרו להמשך חייהם ברמת-דוד.
ובקיבוץ- משה התמיד לעבוד במטע כחבר מהמניין וגם כרכז הענף עד לסגירתו. מלבד זאת עבד ברפת ואחר-כך קיבל את ענף הנוי בו התמיד עד צאתו לפנסיה.
את הבוסתן של רמת-דוד, שמפירות עציו אנחנו נהנים גם היום, נטע משה בשנת 1984 בשנות עבודתו בנוי.
גם כפנסיונר, ועד יומו האחרון המשיך לטפל בגינות ועצים בפינות שונות ברחבי הקיבוץ וכן בגינות פרטיות בקיבוץ ומחוצה לו.
היה פעיל בחיי התרבות של רמת-דוד במשך כל השנים. כבר משנת 1967 כתב כתבות לדפים על ענפי עבודתו, ראיין חברים על חייהם ועבודתם, ותקופה מסוימת ערך והדפיס את דפי הקיבוץ.
אהב לשחק פינג-פונג ובדרך כלל ניצח בכל משחקיו. היה משתתף כשחקן בהרבה הצגות שהועלו בחגים ושמחות בקיבוץ ותמיד נענה לבקשות מצד אנשי התרבות והעלון לתרום מכישרון הכתיבה שלו ומחרוזיו.
גם שירים אחרים כתב וחלקם פורסמו בחוברות של “ניב הקבוצה”.
משה ניחן בזיכרון מעולה. היו לו זיכרונות וסיפורים מההסטוריה של רמת-דוד, ידע גדול בנושאים שונים ומגוונים וכשרון הבעה יוצא מהכלל . חובב מושבע של אומנות ומוסיקה.
למרות אישפוזים וטיפולים שונים לאורך השנים, התמיד להשכים כל בוקר, ללבוש בגדי עבודה, לקחת את כליו ולצאת לעוד יום של עבודה כגנן המוכן לתת עצה מקצועית ולעזור לכל שואל .
לאחרונה- אושפז בבית החולים ולקראת הסוף- הוחזר לבית עיינות ושם נפטר בבוקר של שבת.
נזכור אותך משה כאיש של אנציקלופדיה מהלכת, שנון וחכם, חורז חרוזים, מספר על מעשי חברים ואירועים. איש עתיר מעשים וצנוע.
איש עם ביקורת היודע להביעה בקול. אוהב את הזולת ותמיד מוכן להושיט יד לעזרה.
תחסר לכולנו: למשפחתך, לחברים הותיקים וגם לצעירים ולי באופן אישי (לרינקה) תחסר מאוד. לאורך כל שנותינו הבוגרות הרביתי להיעזר בכתיבתך למפגשי תרבות בקיבוץ ובמועדון הותיקים.
אף פעם לא סירבת ותמיד ידעת למצוא את המילה הנכונה והמאפיינת כל אחד.
כולנו משתתפים בצערה של חמולת פלד: פנחס –האח וכל משפחתו ומשפחת יצחק אחיו, אביגיל הבנות והחתנים, הנכדות והנכדים.
משה נפטר בי”ב טבת תשע”ח/ 30.12.2017 בגיל 79.
הותיר אחריו את פנחס אחיו, אשתו אביגיל את משפחות הבנות ואת תשעת נכדותיו ונכדיו
יהי זכרו ברוך!
