עמוס שחר

נולד ב-כ”ד תשרי תרצ”ה / 03.10.1934 בחיפה

נפטר ב-י”א תשרי תשע”ח / 01.10.2017

נקבר ביום הולדתו ה-83 ברמת-דוד

ההורים: אסתר ושמואל שחר (שברץ)

נישא לרינה (לבית אמודאי) ברמת-דוד בשנת 1955

צאצאים: ניר, חן, הדס, זהר. 7 נכדים ו-5 נכדות ו-2 נינות

תולדות חיים

עמוס נולד בחיפה ב- כ”ד תשרי תרצ”ה /03.10.1934 כבן בכור להוריו אסתר ושמואל שברץ. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לקיבוץ מזרע. כשהיה בן תשע נולד אחיו אדם.

עם סיום מלחמת העולם השניה נקלטו בקיבוצים ברחבי הארץ נערים ונערות רבים מפליטי השואה והוריו קולטים למשפחתם את אדם שרר, מילדי טהרן, שהופך להיות בן בית ואח. אדם שרר, אחיו המאומץ, נפל בעת מילוי תפקידו כטייס בחיל האוויר.

כבר מגיל צעיר מזהים את כישרונו הטכני ומלמדים אותו לחרוט והוא מצטרף ליצרני הנשק של ה”הגנה” בקיבוץ ועובד בלילות בחריטת כלי נשק.

העיסוק ברכבים ממונעים ובעיקר באלו שעל שני גלגלים, שהיה תחביבו בתקופת הנעורים, הופך אותו למומחה בתיקון אופנועים.

את שנות השירות הצבאי שלו התחיל עמוס בקורס טיס, ולאחר סירובו להמשיך את קורס הטיס הוא נשלח למשטרה הצבאית.

מכיוון שלא רצה להיות שוטר צבאי, התנדב לקומנדו הימי (שייטת 13) , סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה המפרך שבמסגרתו עבר גם קורס חבלה. עם סיום הקורס סרב לחתום לתקופת שירות נוספת ביחידה, עזב את השייטת ונשלח לשמש כסמל חבלה באחד מבסיסי ההדרכה.

באוקטובר 1955 נשא לאשה את רינה, בת קיבוץ רמת דוד.

בשנת 1956 נולד בנם הבכור – ניר ובהמשך חן, והבנות הדס וזהר.

לאחר שהות של שנה במזרע, חזרה המשפחה לרמת דוד. עמוס עבד בגידולי השדה ובמוסך, ולאחר מכן עבר לעבוד ב”תבור” כנהג משאית.

באמצע שנות ה – 60, עמוס משנה כיוון מקצועי ונרשם לקורס לימודי ערב להכשרת מנהלי מוסכים. את הלימודים הוא מסיים בהצטיינות, מקבל את התעודה ועובר להיות מנהל מקצועי במוסך “התבור”.

בכל אותה התקופה המשיך לפתח את תחביב הצילום. חלק מהתמונות שצילם ופיתח הוגדלו ונתלו בתערוכה שהתקיימה בחג החמישים של הקיבוץ.

בשנת 1972 ביקש ממנו ניר לעזור לרכוש סוס עבור משק הילדים שבקיבוץ. בקשה תמימה זו פתחה תקופה חדשה בחייו שהובילה להקמת ענף הרכיבה בקיבוץ, הוקמה אורווה ומועדון רוכבים כאשר המוטו שלו היה שכל ילד בקיבוץ ידע לרכב.

במקביל עמוס יוצא לקורס מורי נהיגה בטרקטור ועם סיומו החל ללמד נהיגה ולבחון תלמידים במסגרת בי”ס לנהיגה של המועצה האזורית.

בשנת 1979, במהלך שרות מילואים, תוקף אותו כאב עז ברגלו והרופאים מאבחנים אצלו מחלה בכלי הדם. עמוס, שעד לאותו יום עישן קופסת סיגריות שלמה ביממה, החליט להפסיק לעשן בו במקום. הוא משתחרר מבית החולים אך ישוב אליו עוד פעמים רבות, במהלך השנים הבאות.

הליכה של יותר ממספר צעדים הופכת עבורו לקשה יותר ויותר והוא משפץ לעצמו טוסטוס ישן שמשמש לו כאמצעי תחבורה במדרכות ובשבילים שבתוך הקיבוץ. מאז ועד היום שימש הטוסטוס לסימן ההיכר שלו אצל תושבי רמת דוד.

מצבו הבריאותי החדש מאלץ אותו גם לשינוי תעסוקתי. הוא מסיים את תפקידו כמנהל המקצועי של מוסך “התבור” ונשאר לעבוד בו רק במשרה חלקית כבוחן רכב במבחני רישוי. הוא לוקח על עצמו את האחריות על צי הרכבים של הקיבוץ, מקים לעצמו מוסך קטן ומתחיל לבצע טיפולים תקופתיים ותיקונים פשוטים ברכבי הקיבוץ, תמיד נכון לצאת, בכל שעה, לנסיעה ארוכה כדי לבצע תיקון דרך לאחד מרכבי הקיבוץ שנתקע במהלך נסיעתו.

במקביל לעבודתו הוא פותח בית מלאכה לתיקון אופניים בו הוא מתקן לחברי הקיבוץ את אופניהם ואף משפץ מידי פעם זוגות אופניים ישנים.

את העיסוק בסוסים הוא מחליף באהבת נעורים אחרת – תיקון ושיפוץ אופנועים.

מוציא תעודת הסמכה לתיקון אופנועים ורוכש עגלה נגררת עליה הוא מוביל קטנועים ואופנועים. כל גרוטאה של קטנוע ישן מוצאת את דרכה למוסכו והופכת תחת ידיו לכלי רכב לתפארת.

שמו וכישוריו מתפרסמים מפה לאוזן כאחרון המכונאים היכול להתמודד בהצלחה עם תיקון דגמי אופנועים ישנים.

מדבריו: “אין הרבה ברי מזל כמוני שתחביבם ועבודתם אחד הם”.

עד יומו האחרון, השכים כל בוקר לעבודתו במוסך האופנועים וסיים את יום העבודה רק לקראת השעה 19:00.

עמוס היה איש של עבודה ויצירה. ממעיט בדיבורים אך מרבה במעשים. ידיו חרוצות בסדקים ובחתכים שחורים משמן מכונות שדבק בהם מעבודה של שנים. צנוע, מסתפק במועט – “הגש לו חצי כוס נס קפה ולחם מרוח בחמאה וריבה וקנית את עולמו”.

מעולם לא שמעת ממנו תלונה על מצבו הבריאותי. גם ברגעים קשים, תשובתו לשאלה “מה שלומך?” נענתה בתשובתו הקבועה – “משהו יוצא מן הכלל”.

עמוס, תמיד מוכן להירתם למי שנזקק לעזרתו, שם את טובת הזולת לפני טובתו, ישר מאין כמוהו ומאמין בטובו וביושרו של כל אדם.

עמוס נפטר בי”א תשרי תשע”ח /01.10.2017 בגיל 83.

הותיר אחריו את רעייתו רינה ומשפחה ענפה ואוהבת אותה טיפח במסירות ואהבה כל השנים: 4 משפחות של בנים ובנות, 12 נכדים ונכדות ו-2 נינות.

איש יקר ומוערך שגדל ונפטר בעמק שאותו אהב, יומיים לפני יום הולדתו ה 83.

יהי זכרו ברוך.