שייק (ישעיהו) זוטא

נולד ב-כ”ו אייר תרע”ג / 2.6.1913 בעיירה ליד העיר פשמישל, פולין

נפטר ב- כ”ב ניסן תשע”א / 26.4.2011 קרוב לגיל 98

ונקבר ברמת-דוד

ההורים: רחל וחיים

עלה לארץ והגיע לקבוצה בשנת 1939

באותה שנה נשא את דבורה לאשה

צאצאים: נעמה, ישראל, חיים

10 נכדים נכדות, 19 נינות ונינים

תולדות חיים

שייק נולד ב-כ”ו אייר תרע”ג / 2.6.1913 בעיירה ליד העיר פשמישל, פולין לאביו חיים ואימו רחל.

להוריו נולדו ארבע בנות וארבעה בנים. שייק היה הבן השביעי.

האבא היה דתי מאוד, והיה שייך לחסידות בעלז ועסק בסחר חופשי מכל הבא ליד. האמא הייתה תופרת.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה להונגריה וחיה כפליטים בבודפשט בשנים 1914-1919 .

עם סיום המלחמה חזרו לפולין לעיר הגדולה פשמישל.

שייק למד תורה בחדר.

כשהיה בגיל 8 נפטר אביו ממחלת השחפת. גם שתי אחיות נפטרו מאותה המחלה.

לאחר מות האב התפרנסה המשפחה מחנות לכלי כתיבה שהייתה בקומת הכניסה של הבית.

ההכנסות היו נמוכות מאוד והמשפחה נעזרה בכסף ששלחה משפחת האם שהיגרה לאמריקה.

על מנת לעזור לפרנסת המשפחה עבד שייק בחנות סיטונאית לדברי ברזל.

את תנועת גורדוניה הכיר שייק דרך אחותו חווה. התנועה הפכה לבית עבורו וכל רגע פנוי היה שם. לבית הגיע רק בשביל לישון.

את דבורה אשתו הכיר בתנועה, בהיותם בני 17 בערך.

לאחר שמונה שנים ביחד בתנועה, נאלץ שייק להפרד מדבורה לטובת עלייה בלתי ליגאלית ארצה כחלק מקבוצת גורדוניה.

בבית נשארו אימו, אחות ואח, שני אחיו הגדולים ואחות שהיו נשואים וגרו מחוץ לבית.

בשנת 1939 הגיע לארץ באוניה “קולורדו” והצטרף לקבוצת גורדוניה בפתח-תקווה.

המוסדות רצו להקים קבוצת גורדוניה חדשה מגליציה ,אבל בשל המלחמה לא היה עם מי להקימה.

שייק הלך עם חלק מהקבוצה שהייתה מיועדת כמילואים לקבוצת “עיינות”, והגיע אליה בשנת 1939.

דבורה אף היא הגיעה ל”עיינות” עוד לפניו. הקשר ביניהם חודש והם נישאו לאחר מספר חודשים.

שייק אהב לספר איך הם נסעו ארבעה זוגות לגבת וכולם נישאו עם אותה הטבעת.

לאחר החתונה- חזרו לאסיפה בקיבוץ, פתחו בקבוק יין- וזאת הייתה החתונה שלהם.

שייק הספיק לקבל מאימו ברכה לרגל נישואיו לדבורה. המשפחה שנשארה בפולין ניספתה בשואה.

כשהגיע שייק לקיבוץ בשנת 1939 – סודר לעבוד בגן – הירק.

לאחר מלחמת השחרור קיבל עליו את האחריות לגינות הנוי.

בסוף תקופת עבודתו בנוי עזבה קבוצת השרון את הגבעה ושטחי הנוי התרחבו מאוד.

החלו לבנות גם את שיכוני הקבע לחברים והעבודה הייתה מרובה.

מענף הנוי עבר שייק לעבוד ברפת במשך שנה שלמה, ובסופה עבר לעבוד בפלחה, שם נשאר עד הגיעו לגיל 70 .

עם סיום עבודתו בפלחה חזר לעבוד ברפת עם היונקים, ובנוסף- קיבל תפקיד לבדוק את ה”דרישות” של הפרות ולדווח על- כך למי שצריך. במשימה הזאת התמיד עד הגיעו מעל גיל 80.

אך שייק לא מפסיק… מקום עבודתו האחרון היה במטבח, עת הצטרף לקבוצת החברים והחברות שעברו כבר את גיל הפנסיה והמשיכו בעבודת הקילופים וההכנות לבישול, עד ליום בו נסגר המטבח.

שייק היה ידוע כאחד הרואה כל פגע וטורח להתריע עליו למי שצריך. היה בעל מוסר עבודה גבוה מאוד.

לפני 14 שנה התאלמן עם פטירתה של דבורה אשתו והמשיך את חייו לבדו.

החברים התרגלו לראותו על שבילי הקבוץ כשהוא נוהג בקלנועית, שומר על עצמאותו, מבשל לעצמו ומשתדל לדאוג לבד לכל צרכיו.

נוהג היה לעצור ליד כל אחד שנקרה בדרכו, לשאול, להתעניין, להתבדח עם הילדים הקטנים המסתובבים בחצר והמשיך להיות בקי בכל מה שקורה בקבוץ.

שייק אהב מאוד לעזור לאחרים.

כל עוד היה עצמאי ונייד, התמיד להגיע לבית “עיינות”, לבלות עם דייריו, להתייחס אליהם ולנסות להנעים להם את הזמן.

כשגברה מחלתו ונבצר ממנו להיות עצמאי – עבר להתגורר בבית “עיינות”. סבל מאוד ממחלתו ובימיו האחרונים חיכה כבר שהכול ייגמר.

שייק נפטר ב-כ”ב ניסן תשע”א / 26.4.2011 קרוב לגיל 98.

הותיר אחריו בת ושני בנים,נעמה ישראל וחיים, 10 נכדות ונכדים, 19 נינות ונינים.

יהי זכרו ברוך!